הצגתו של הפסנתר הראשון ע"י ברטולומאו כריסטופורי בשנת 1709 היתה תוצאה של נסיונות ארוכי שנים לפתרון בעיה מכנית שהיתה משותפת לקבוצת כלי הנגינה בעלי המקלדת (כגון צ'מבלו וקלוויקורד) והיא שעוצמת הנגינה בהם היתה קבועה ובלתי נשלטת ע"י הנגנים, מגבלה שאף לא כלי נגינה אחר השייך למשפחת כלים אחרת היה חשוף לה.

שמו המקורי של הפסנתר הראשון "gravicembalo col piano e forte (" צ'מבלו עם חזק וחלש) חושף בתוכו את תמציתה של המהפכה הטכנולוגית שהתרחשה בעולם המוסיקה עם הצגתו של הפסנתר הראשון של כריסטופורי, שיצרה לראשונה כלי מקלדת המאפשר למנגן בו לשלוט בעוצמת הצליל. בזאת נפתרה בעיה שהעיקה הן על המנגנים והן על המלחינים במשך עשרות שנים. עולם המוסיקה שהתאפיין תמיד בשמרנות יתרה התקשה לקלוט לתוכו את הפיתוח החדש עד כדי כך שבשנת 1726, לאחר שייצר כבר כ-20 פסנתרים, שב כריסטופורי, שהיה מלכתחילה יצרן צ'מבלים, לייצר אותם מחדש עקב העדרה של התענינות מספקת בפסנתרים שלו.

בהמשכה של המאה ה-18, כתוצאה מיוזמות מסחריות ומוסיקליות, החל הפסנתר להיקלט בהדרגה בעולם המוסיקה. על ההיבט המסחרי היה אחראי גוטפריד סילברמן שהיה בתחילת דרכו יצרן עוגבים, וזהה פוטנציאל עסקי רב בפסנתרים. החל משנת 1725 הוא החל לייצר פסנתרים משופרים בהשוואה לפסנתרי כריסטופורי וכדי לקדם את הפצתם המסחרית של הפסנתרים שייצר, הוא לקח תחת חסותו שנים-עשר מתלמדים ממדינות שונות באירופה, לימד אותם לבנות פסנתרים, ולאחר מכן שלח אותם לארצות מוצאם כדי להקים מפעלים מקומיים לייצור פסנתרים. על ההיבט המוסיקלי היו אחראים מספר מלחינים. על פי הידוע , הראשון שכתב סונטה לפסנתר היה קלמנטה בשנת 1773, בהמשך הלחין היידן מספר יצירות שהפסנתר במרכזן, ולבסוף בא מוצרט שהלחין מספר קונצ'רטים לפסנתר ולמעשה מאז הובטח מקומו הבכיר של הפסנתר בעולם המוסיקה תוך גרימת העלמותו
המוחלטת של הצ'מבלו.

תהליך פיתוחו ושיפורו של הפסנתר נמשך מתקופת סילברמן ומתלמדיו במשך של כ-200 שנה, ומאז עבר הפסנתר שינויים טכנולוגים רבים.
הוספת מערכת לאטימת צלילים, פתוח מערכת ללכידת פטישים לאחר הקשה בודדת, בנית פסנתרים זקופים, התקנת גוף יצוק מתכת לשיפור יציבות הכיוון, הגדלת המקלדת מ-4 ל-7 ורבע אוקטבות, הצלבת מיתרים, שינוי בשיטת האטימה מעילית לתחתית ועוד, הם רק מקצת מהשינויים והשיפורים שחלו בפסנתרים מהבחינה הטכנולוגית בתהליך
שנמשך עד לרבע הראשון של המאה ה-.20 המשכה של המאה ה-20 לא היטיבה עם תעשיית הפסנתרים בעולם משתי סיבות עיקריות : האחת הפיכתו ההדרגתית של הפסנתר ממוצר
שרק בעלי אמצעים רוכשים אותו למוצר עממי, והשנייה כרוכה בהפיכתו של העולם לשוק אחד (בכל תחומי המוצרים) כתוצאה מהתפתחות גדולה בענף הספנות שאפשר לאוניות מכולה להביא בזמן קצר כל מוצר ממקום למקום על פני הגלובוס. בעוד שבחלקה הראשון של המאה ה-20 התחרות בין היצרנים היתה מקומית איזורית, הרי שבאמצעות הספנות העולמית היא הפכה התחרות לגלובלית. משתי סיבות אלה נוצר מצב שכל היצרנים בעולם, החל מאמצעה של המאה ה-20, מצאו עצמם מתחרים אלה באלה והאירופים שביניהם שנחשבו עד אז לאיכותיים ביותר (אך גם היקרים ביותר), הבינו שכדי לשרוד בתנאי תחרות קשה הם חייבים להוזיל עלויות בדרכים שונות, במיוחד לאור העובדה שרוב הפסנתרים שנמכרו בעולם נועדו לשימושם של מתחילים שצרכיהם המוסיקלים צנועים, ועקב כך הביקוש הגדול היה לפסנתרים זולים. כתוצאה ממצב זה תעשיית הפסנתרים עברה שינויים
מבניים ומקצועיים: מפעלים קטנים ובינוניים נסגרו, אחרים התאחדו, הוקמו מפעלים שהתמקדו בייצור חלקי פסנתר ספציפיים כדי שלא כל מפעל פסנתרים ייצר את כל חלקיו בעצמו, השקעות במחקר ופיתוח פסקו למעט כאלה שמטרתן היתה הוזלת המוצר. בהמשך התהליך ניסו יצרנים להוזיל עלויות בדברים שאינם קשורים בביצועיהם המוסיקליים של פסנתרים כגון הימנעות בהשקעה אומנותית ביופים החיצוני של הפסנתרים (שעד תחילת התהליך היו מעוצבים מגולפים ומאוירים, ממש יצירות אומנות), בהמשך הוחלף העץ המלא שממנו היו עשויים החלקים החיצוניים בתחליפים מדיקט וסיבית, בחלק מהפסנתרים חדלו מלהתקין גלגלים ומנעולים, ציפויי הקלידים הפכו משנהב לפלסטיק ועוד. בהמשך התהליך החלו היצרנים לחדור ל"בשר החי" ולהוזיל עלויות בדברים חשובים באמת כגון שימוש בסוגי עץ לא אידאלים לתפקידם , עבוד פשוט יותר של עץ לפסנתרים כולל עץ לתיבת תהודה, הכנסת חלקים מפלסטיק ומאלומיניום שלא היו קודם לכן וכדומה. וכך קרה שבתהליך מתמשך, בקצב איטי אך מתמיד,חלה שחיקה ברמת הפסנתרים, לא משום שיצרני ההווה אינם יודעים את שידעו אבותיהם המקצועיים, אלא משום שחדלה המוטיבציה לייצר פסנתרי איכות. למרות כל זאת עדיין מיוצרים בעולם פסנתרי איכות, אך הם אינם רבים ומחירם יקר ביותר.

בתחילת המאה ה-21 ברור למדי שהפסנתרים הזולים והפשוטים יותר עונים בצורה טובה יותר על דרישות השוק העולמי, וליצרנים חפצי חיים אין ברירה אלא להתאים עצמם לדרישות השוק.