כפי שידוע ואולי לא לכולם, אם לפסנתר הייתה תעודת זהות מבין הפרטים שהיו כתובים בה היו 2 משמעותיים: נולד בשנת 1700, סוף פיתוח בשנת 1850, משתי עובדות בסיסיות אלה ניתן להסיק שפסנתר אינו מכשיר משוכלל ולא מתקדם (ודאי בסטנדרטים של המאה ה-21) ויש בו הרבה רגישויות, בראש וראשונה לשינויי מזג אויר טבעיים (יום לילה קיץ וחורף) ומלאכותיים (מזגנים).

מדוע פסנתר מאבד כיוון בכלל? סיבות שונות: שינויי טמפרטורות ולחות, איכות הפסנתר בהקשר של יכולת החזקת כיוון, כמות שעות הנגינה וצורת הנגינה, המיקום של הפסנתר בתוך הבית, תזוזות משמעותיות ובעשורים האחרים גם המזגנים שבשל הפעלתם וניתוקם מספר פעמיים ביום השפעתם על אבדן הכיוון גדולה. הסבר: שינויי טמפרטורות ולחות גורמים הן לשינויים בעץ והן לשינויים במיתרים. אנו יודעים משיעורי הפיסיקה שיש תופעה של התרחבות והתכווצות, התארכות והתקצרות של חומרים כתוצאה משינויי מזג אוויר, מתכות מכונות "מוליכי חום טובים" (רע מאד שהם "טובים" כלומר מושפעים יותר משינויי חום וקור) עד כדי כך שהפסנתרים המשובחים ביותר והיקרים ביותר שנמצאים באולמות קונצרטים מכוונים מחדש לפני כל קונצרט ואם ישנו אירוע בדמות פסטיבל שבו על אותו פסנתר מנגנים מספר קונצרטים ביום יש צורך לא רק בכיוון יסודי בתחילת היום אלא גם שיפורי כיוון במהלך יום כזה. פסנתרים ביתיים הם בדרך כלל פחות טובים מאלה שבאולמות ולכן לכאורה אם פסנתרי כנף יוקרתיים מכוונים באולמות כל יום גם פסנתר ביתי צריך להיות מכוון כל יום, קצת לא מציאותי מסיבות אחדות והתוצאה היא שביום ביצוע הכיוון הביתי רמת הדיוק מועלית אל המקסימום ומרגע שכיוון מסתיים מתחיל תהליך הידרדרות איטי אבל מתמיד.

אני אישית התחלתי לעבוד בארץ בשנת 1982 ובאותה העת היו מזגני קיר או מזגני רצפה (הרבה פחות אפקטיביים מהמזגנים או ממערכות המיזוג של ימינו) ורוב חדרי הבית לא היו ממוזגים כלל, היו רק מאווררים, בעידן ההוא השפעתם של המזגנים חלשי העוצמה על אבדן הכיוון הייתה מעטה אבל מאז בתינו מלאו במזגנים עוצמתיים שגורמים לשינויים תכופים וגורמים למניעת שרידותו של כיוון לאורך זמן, התופעה בולטת יותר בפסנתרים של מוסדות שכן בניגוד לבתינו שכאשר חם לנו אנחנו מקררים וכאשר קר לנו אנחנו מחממים  במוסדות בסופי שבוע בחגים ובפגרות איש לא נמצא שם ולכן כאשר חם (לעיתים עם יובש קיצוני) יותר חם וכאשר קר יותר קר משמע הקיצוניות שהפסנתר חשוף לה גדולה יותר מבתים פרטיים וכך גם אבדן הכיוון המואץ.

מה אפשר לעשות? העצה הטובה ביותר היא הלא מציאותית ביותר – שהמזגן יפעל 365/24 כלומר כל השנה וליציבות כיוון הפסנתר זה יהיה אידאלי אבל לחשבון החשמל שלנו הרבה פחות. מה שכן ריאלי זה במידת האפשר להסיט את תריסי המזגן כך שלא תנשב רוח ישירה עליו וכך החשיפה להשפעת המזגן תמותן. אנקדוטה קלה, אחד מהסימנים הבולטים בבתיהם של "חולי מזגנים" זה שבתחילת כיוון אני מוצא את מתח המיתרים גבוה בהרבה מהרצוי שכן הקור גורם לעליית מתח של המיתרים (בחום יורד פחות מאשר עולה בקור) ובמקרי קיצון בפסנתרים ישנים מתח יתר עלול לגרום גם לפקיעת מיתרים. באותה נשימה אני חייב לציין שרצוי להקפיד לא למקם פסנתר מתחת למזגן, לכאורה זה טוב כי הרוח שיוצאת מהמזגן חולפת מעל ראשו של הפסנתר ולא משפיעה כמעט על אבדן הכיוון אבל היו לי מספר מקרים בהם כתוצאה מסתימת צינור הפליטה של המזגן לא היה למים לאן לצאת והמים התחילו לטפטף על הפסנתר שמתחתם, זכרו פסנתרים ומים לא חברים טובים ובעברי נתקלתי מספר פעמים בנזקי הצפת מזגן גדולים.

והערה אחרונה, כמו כל נותני השרותים גם אנו מכווני הפסנתרים נתונים לביקורת הציבור אותו אנו משרתים. השיפוט הנכון על איכות עבודתנו יכול להעשות אך ורק כאשר פעולת הכיוון מסתיימת ולא כעבור זמן. קורה לא אחת שמורה מגיע/ה לשיעור ימים אחדים אחרי כיוון וכבר יש תזוזות קלות שמורה (למורים בדרך כלל יש שמיעה הרבה יותר מיומנת מאשר לתלמידיהם) יכול/ה להרגיש ואז בתשובה לשאלה "איך הפסנתר נשמע כעת אחרי כיוון?" ניתנת תשובה כמו "הרבה יותר טוב אבל כמה צלילים לא מספיק נקיים", גבירותי ורבותיי כיוון פסנתר הוא לא יציקת בטון ובעיקר בעידן המזגנים השינויים בכיוון יותר גדולים ויותר מהירים, כולנו משתדלים לעשות את הטוב ביותר אך איננו יכולים לעשות יותר מאשר להביא את כיוון הפסנתר לרמת דיוק אופטימלית אבל מרגע שאנו מסיימים ויוצאים לדרכינו הבריחה מכיוון מתחילה אט אט. לעיתים מזמינים אותי אנשים לכיוון הפסנתר ומספרים לי שהיה אצלם מישהו מעמיתי שלא עשה עבודה טובה ובאותה מידה אנשים שאני כיוונתי עבורם בשל שיפוט לא נכון של איכות עבודתי מזמינים אחרים, זכרו שכיוון משתנה תמיד ומשתנה יותר מהר ככל שהשפעת המזגנים דומיננטית יותר.